שי, עגנון ומה שביניהם

שי צ'רקה הוא מבכירי הקומיקסאים בישראל, הוא יוצר במרץ כבר 46 שנה, כ-26 מתוכן באופן מקצועי.
מאחוריו כבר 15 ספרים, המון סדרות קומיקס ואין-ספור קריקטורות פוליטיות.

שי צ'רקה הוא גם אחי הגדול, עד כדי כך גדול שכשהייתי רק בן שלוש וחצי הוא החל ללמוד בפנימייה ומאז לא גר באופן רציף בבית הורינו. לכן ניתן בהחלט לומר שלא גדלנו יחד, למרות זאת אני מצליח לזכור אותו, כנער, יושב בחדר שלו ומצייר (בדר"כ דמויות מהתנ"ך או נאצים) תוך כדי שאני, כילד, מציק לו עם שאלות ועם ניסיונות לראות מה מתרחש על הדף ולומד ממנו תוך כדי.

אבל זה לא המקום או הזמן לפרט לכם עד כמה השפיע עלי שי צ'רקה (בטונות כמובן), המיני-כנס משפחתי שלפניכם מתקיים לכבוד הספר החדש והנפלא של שי צ'רקה, "שי ועגנון" (הוצאת שוקן), שבו לקח אחי שלושה סיפורים של עגנון ("מאויב לאוהב","מעשה העז" ו"האדריכל והקיסר") ועיבד אותם לקומיקס, תוך פרשנות ויזואלית חכמה ומרתקת.

אח יקר, יצרת כבר לא מעט קומיקסים שמבוססים על טקסטים קדומים- ספרך הראשון היה קומיקס לפי משניות, בדרך היה את יהוצפן שניסה לפתור תעלומות תנכיו"ת, בהמשך אפילו נגעת קצת בקבלה. האם מבחינתך קומיקס לפי עגנון הוא המשך ישיר של ההתעסקות הזו שלך בטקסטים יהודיים?

אני לא בטוח ש"ישיר" אבל בהחלט "המשך", כי בעיני, עגנון ממשיך את מסורת האגדה התלמודית.
ההבדל הוא שאת המשנה, התנ"ך וכו' למדתי ואת עגנון קראתי, זו צורת התייחסות אחרת לטקסט וציפייה אחרת ממנו. יש הבדל גם בתחושת השייכות, המשנה והתנ"ך, אני מרגיש שהם שלי, אני בעל-הבית, בין השאר כמובן, לעומת הטקסט של עגנון שהוא קודם כל שלו, של עגנון, ובמובן הארצי יותר של הוצאת "שוקן".

האם במהלך העבודה על הספר הזה נתקלת באתגרים שלא נתקלת בהם בעבודה על ספרים קודמים שלך?

בספר הזה הכלי היחיד שעמד לרשותי היה הציור, בניגוד לקודמים שבהם שתלתי טקסט משלי אם לא חיברתי אותו מלכתחילה, כאן הטקסט כולו של עגנון. לפעמים קיצרתי אבל לא הוספתי טקסט משלי.

כפי שהגדרת נכון, זו לא רק מגבלה אלא אתגר שהביא אותי לספר המון בציורים, הדוגמה הבולטת ביותר לכך הם העמודים שבהם אני מספר מה קרה במערה ב"מעשה העז", עגנון לא סיפר כלום על שקרה שם, אצלי זה ממלא שלושה עמודים של תקציר ההיסטוריה היהודית-עזית בגלות.

מהי עמדתך לגביי קלאסיקות ספרותיות שמתורגמות לקומיקס?

אני חושב שכשהמוטיבציה ליצירת אדפטציה היא הנגשה – התוצאה עלולה להיות הנמכה של המקור אבל כשזה נובע מתחושה של הקומיקסאי שכקורא הקלאסיקה הספרותית מצטיירת בדמיונו באופן שכדאי לשתף בו אחרים – כדאי מאוד שיעשה זאת.

עד כמה השפיעו הטקסטים של עגנון על סגנון האיור שלך בספר?

מאוד! הקריאה בו ציירה אצלי בדמיון ציורים מאוד מסוימים שנשאו אתם גם את המידע באיזה כלים אני צריך להשתמש כדי להעביר אותם אל הנייר.

"שי ועגנון" פורסם ברובו כסדרה בעיתון הילדים 'אותיות' לפני שיצא כספר. לא חששת שקוראי העיתון הצעירים לא יתחברו לעגנון ולא יצליחו להבינו?

לא חששתי, מספיק שיבינו כדרכם. לא נורא אפילו אם לא יבינו בכלל, העיקר שירגישו.

בכלל, נראה שבשנים האחרונות ספריך מכוונים לקהל בוגר יותר מבעבר. מעבר לזה שאתה יוצר מתוך תחומי העניין שלך, האם קיים כאן גם ממד של שליחות? קרי, יצירת קומיקס לקהל בוגר כמעין דרך להפריח בארצנו תרבות קומיקס שפונה לא רק לצעירים, כנהוג בחלק ממדינות אירופה…

זה נובע יותר מחופש שאני לוקח לעצמי לעשות את הדברים כמו שאני רוצה, בלי לחשוב, עד כמה שאפשר, מי יהיו הלקוחות שלי. יש גם עניין של שליחות להכניס את הקומיקס כמדיום שיכול לדבר על הכל ולכולם, אבל זה שולי לעומת הסיבה הראשונה שתיארתי.

האם התלבטת אילו סיפורים של עגנון לצייר? והאם היו סיפורים אחרים שלו שהיו מועמדים רציניים לקימקוס?

יש סיפורים נוספים שלו על הכוונת, אולי עוד אקמקס אותם ואולי לא. קימקסתי את אלה כי הם בערו בי יותר חזק.

ואיך התגובות בינתיים?

אני מקבל תגובות מצויינות ומפרגנות, לפעמים ממש מתלהבות שמאוד משמחות אותי.

האם יש ספר שלך שאותו אתה אוהב במיוחד?

יהיה נכון להגיד שאני אוהב את כולם, אבל אם אומר שבמידה שווה זו תהיה התחמקות.

אני קשור מאוד לבבא בזכות הבכורה שלו והיחסים ארוכי השנים, הקשר המיוחד שלי ל"פתקאות מהשמים" נובע מהצורה שבה עבדתי עליו, זו היתה עבודה מתוך אינטואיציה מאוד חופשית, בחלק מהנקודות לא הבנתי למה הדמיון מספר לי את הסיפור הזה, הבערה הפנימית היתה גדולה.

ל"מעבר לקו" ו"לצאת מהקווים" אני קשור במיוחד בגלל הקרבה של המציאות שם למציאות החיים שלי ובגלל שהם סיפקו לי במה לעסוק במה שמתחשק לי, בלי מסגרת תכנית מאוד ספציפית.
ו"שי ועגנון", העבודה עליו היתה חוויה אינטלקטואלית מאוד משמעותית עבורי.

האם יש איזה קומיקס שנתקלת בו לאחרונה ועליו תרצה להמליץ?

נתקלתי בו כבר לפני די הרבה זמן אבל אני לא זוכר שהמלצתי עליו עד עכשיו אז הגיע הזמן: EPILEPTIC של DAVID B, הספר נכתב במקור בצרפתית ותורגם לאנגלית. דויד ב (שם עט) מספר על ילדותו בצל מחלת האפילפסיה של אחיו ושיעבוד המשפחה לטיפולים השונים. הוא הופך את חייו למעין סיפור מיתולוגי בעזרת הציורים וסגנונו הייחודי.

וגם QUAI DWORSAY של CHRISTOPHE BLAIN ו Abel Lanzac, כרוניקות דיפלומטיות של בעל תפקיד במשרד החוץ הצרפתי תחת שר-חוץ בן דמותו, במרומז בברור, של דומיניק דה-וילפאן, דמות ש BLAIN מבצע בוירטואוזיות מעוררת קנאה והשראה.

האלבום השני בסדרה (מבין שניים בינתיים) זכה היום (03/02/13) בפרס האלבום הטוב ביותר בפסטיבל אנגולם. בצרפתית..

למה אתה מקשיב בזמן העבודה?

הרדיו דולק כמעט כל הזמן על גלי צה"ל, כשהתכניות מילוליות מדי אני לפעמים עובר תחנה, מדי פעם אני מכבה אותו ועובד בשקט ולפעמים שם דיסק, החדש של לאונרד כהן רץ אצלי לאחרונה לא מעט (אני חושב שבדיסק הזה הוא מושפע מעמיר לב).

האם אתה כבר יודע מה הולך להיות הספר הבא שלך?

אני יודע, אני כבר עובד עליו, אבל אני לא רוצה עדיין לחשוף כי אני לא ממש יודע ועדיין לא רוצה להגדיר אותו.

ובנימה אישית ומשפחתית יותר, כמעט ולא עוברים שבועיים מבלי שאני שומע את האמירות הבאות:
"סגנון הציור שלך מאד דומה לסגנון של אחיך" ו-"סגנון הציור שלך מאד שונה מהסגנון של אחיך". האם לדעתך, ניתן לראות את הגנטיקה המשותפת דרך הקווים במקרה שלנו?

אני לא האדם הנכון לשאול אותו כי אני מעורב משני הכיוונים, שלי ושלך, אבל בעיני הדמיון נמצא רק בעובדה שאצל שנינו ההומור מובנה בקו, אבל אפילו את זה אנחנו מבטאים בצורה שונה.

מעניין. טוב, תודה שילי, ד"ש בבית.

תודה לך, היה לי לעונג, כפרות של אמא