נעם נדב - ראיון עם גיבור ילדותי

מראיין: ליאב צברי

בכל תחום יש סלבס, אפילו באיור. לך תסביר שנעם נדב, המאייר הצנוע כל כך, הוא גיבור ילדותך, ושאתה עדיין מתרגש כשאתה מדבר איתו, עד שאתה אפילו מרגיש קצת לא בנוח לקרוא לעצמך קולגה.

פגשתי עבודות שלו לראשונה ב"עולמות של קפטן שוורץ", קומיקס בהמשכים שכתב קובי ניב ופורסם בעיתון "כולנו" באמצע שנות השמונים (פרקים נבחרים בתחתית העמוד). הסיפור היה שנון והדמויות השמנמנות מלאות תנועה. מאז ניסיתי לעקוב אחריו בחוברות לימוד, בעיתונים ובספרים מאויירים. כשהייתי מוצא איורים שלו הייתי בוהה בהם ומנסה לפצח את קסם היד החופשית, את הסגנון המהיר והמדוייק ואת הקומפוזיציות המיוחדות.

נדב (55) נולד ומתגורר בירושלים, נשוי ואב ל-3, הוא אנימטור, מאייר, יוצר קומיקס ומרצה לאנימציה. הוא יכול לצייר כמעט כל דבר ומכל זווית מהזיכרון. הוא עובד בקטן, בעט ואז מגדיל וצובע. אני חושב שהוא מאייר יותר מאשר יוצר קומיקס כי הוא חוסך במילים ואני מנסה לחלוב אותו כדי להוסיף בשר לראיון.

נעם נדב
עטיפת הספר אליק בליק, כתבה חיה שנהב (1985)                         ציור של נעם נדב מגיל 5, פורסם ב"הארץ שלנו" (1961)

כמה שנים אתה מצייר?
בערך מגיל שלוש, אבל אם אתה מתכוון לאיור מקצועי זה התחיל מיד עם סיום הלימודים בבצלאל, כלומר לפני 29 שנים (1982). ?עבדתי בסטודיו של רוני אורן כאנימטור ארבע שנים, בעיקר על אנימציות לרחוב סומסום. חצי שנה אחרי שהתחלתי לעבוד אצלו, קובי ניב הגיע לסטודיו כדי לפגוש את רוני אורן והכיר גם אותי. מצאתי חן בעיניו והוא לקח אותי כמאייר למדור סטירי שהוא ערך בעיתון חדשות בשם "חשדות". באותה תקופה איירתי גם ספר ילדים ראשון "אליק בליק" שכתבה חיה שנהב בהוצאת עם עובד. הגעתי לזה דרך אורה איתן, שהיתה מרצה שלי בבצלאל. ?מילה למאיירים הצעירים: תהיו נחמדים למורים שלכם, זה משתלם.

מה התחומים שאתה נוגע בהם?
עסקתי באנימציה קלאסית, עיצוב דמויות וסביבות, סטוריבורד (רישום מכין לסרטים), איור לסוגיו והוראה.

אתה זוכר את העבודה הראשונה שלך שפורסמה?
העבודה הראשונה שלי שפורסמה היתה ציור שאבי שלח ל'הארץ שלנו' כשהייתי בן 5 (1962 - מצורף שמאל), ופורסמה במדור המכתבים של העיתון. ?האיור הראשון שקיבלתי עליו תשלום היה ל'פי האתון', עיתון אגודת הסטודנטים הירושלמי ב-1979, איירתי עבורם כמה פעמים. היתה לעיתון חשיבות מסויימת, אני זוכר שהיו הרבה מהומות ושהעורכים צינזרו חלק מהתכנים. חבורת "זו ארץ זו" התחילה שם לפני שהגיעה לתכנית הטלוויזיה "ניקוי ראש".

אחד המוטיבים שנוכחים בשיחה עם מאיירים וגם עם נעם הוא הכסף, זה עניין שמשותף למי שהפכו תחביב למקצוע והעניין הכספי הפך למעמסה לא נוחה להם. איור נכנס לעיתונות בארץ בשנות התשעים, עמיר חדד שהיה העורך הגרפי בידיעות אחרונות הוביל את המהלך וקבע תעריף מחירים לאיורים (תעריף שלא עודכן עד היום אגב).

יש הבדל בין שוק האיור של אז להיום?
יש הבדל גדול, ובבסיסו נמצאת העובדה שבשנים האחרונות תחום הדפוס, כלומר ספרים ועיתונים, הולך ומצטמצם, בזמן שהמדיה האלקטרונית הולכת וגדלה. זה תהליך שהחל כבר לפני עשור ותפס תאוצה גדולה בחמש השנים האחרונות.?לכאורה, גם המדיה האלקטרונית זקוקה לאיורים ומאיירים, אבל שם נפוצה התופעה של שימוש חינמי בחומרים מן המוכן. מלבד זאת, בתי הספר השונים לעיצוב ולאמנות מוציאים לשוק מדי שנה עשרות מאיירים, וגם זה משפיע כלפי מטה על רמת המחירים שמקבלים על איור.

ומה לגבי האינטרנט, אתה מחובר אליו?
כן, יש לי בלוג ואני מחובר לפייסבוק, אבל הייתי רוצה להאמין שאני לא מחובר ברמה ממכרת.

באלו עבודות אתה גאה במיוחד?
יש כמה: הקומיקסים שעשיתי לספר הלימוד 'סוד עצום לי וליקום', הקומיקסים בסידרה 'סיפורי ראשונים' שעשיתי למוסף 'יעקב' ב'מעריב', הקומיקסים שעשיתי ל'במחנה', חלק מספרי הילדים שאיירתי, האיורים למדור 'טורים' ב'כל העיר', האיורים ל'סבא שלי היה רב' (אורי אורבך) והאיורים ל'שירי המגילה' (איציק מאנגר).

ממה אתה נהנה בעבודה?
אני נהנה משלב הסקיצה, שהוא לגבי השלב היצירתי ביותר בעבודה ובדרך-כלל אני גם נהנה מאוד משלב הצביעה.
אני לא נהנה משלב הדיונים המקדים וקביעת המחיר, ואני ממש סובל כשמזמין העבודה יודע בדיוק מה הוא רוצה, ומנסה לצייר את זה באמצעותי.

איך אתה ניגש לאיור?

הסקיצה הראשונית מבוססת על הדמיון ועל הזיכרון הויזואלי שלי. בדרך כלל אני יודע מה שאני רוצה לאייר ומספיקה לי סקיצה אחת. אח"כ אני מגדיל את הסקיצה (הקטנטנה), במכונת צילום או בסורק, ואז (לפעמים) אני משתמש ברפרנס, במיוחד כשמדובר במכונות, מכוניות, מטוסים, בניינים, חיות נדירות ודיוקנאות של אנשים אמיתיים.

נעם נדב
מתוך הקומיקס "בעקבות קולומבוס" (2001)                                                     עיצוב דמות  (2002)

מה למדת על מקצוע האיור, האם הוא מגשים את השאיפות שהיו לך ממנו?
למדתי שזה אחד המקצועות המופלאים בתבל, תחביב שהפך למקצוע. בתור מי שאוהב אינציקלופדיות זה מעין מחקר ומיון של העולם הויזואלי.

למדתי גם שקשה להתפרנס ממנו. כמאייר למדתי הרבה על המגבלות שלי, ולמדתי שאני במיטבי כשאני מנסה לפרוץ את המגבלות הללו.

מהי העצה הטובה ביותר שקיבלת?

העצה הטובה ביותר באה מפיו של טרטקובר (טרטה), שלימד אותנו עיצוב לפירסום בשנת הלימודים השניה בבצלאל, במחלקה לעיצוב גראפי: "תעניינו את עצמכם. אם מה שעשיתם מעניין אתכם, זה יעניין גם אחרים".

ליאב צברי הוא מאייר וראש המחלקה לאנימציה במוסררה.

קישורים
הבלוג של נעם נדב

חזרה
English
מידע למבקר
ב', ד' 13:00-10:00
ג', ה' 20:00-17:00
שבת 15:00-10:00
א', ו' - המוזיאון סגור
רח' ויצמן 61, חולון
טלפון 03-6ff521849 | פקס 03-6521867
לוח אירועים
חדשות
שבת בבוקר במוזיאון
סיור מודרך בשעה 11:30 ופעילות בהנחיית צוות ההדרכה של המוזיאון.
ניוזלטר
פייסבוק
הקריקטורה היומית
created by created by Cyberserve CYBERSERVE יצירת קשר כל הזכויות שמורות למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס © 2012
דרך הצגת הנתונים באתר, העיצוב וכל המוצג באתר מוגנים בישראל מכוח חוק זכות יוצרים.
אין להעתיק או להפיץ מלל או תמונות מן האתר ללא הסכמה מפורשת בכתב מבעלי האתר.
העובר על החוק יועמד לדין