ניקו ניתאי על אדר דריאן

 

דא.. דא.. דאריאן

(DA.. DA.. DARIAN) 

 במאה שעברה (בין השנים 1942-1943) בכיתה הראשונה של התיכון על שם מיכאל סבסטיאן (אשר אז נקרא קולטורה (תרבות) ב', למרות שבעצם היה א' א'). ברשימת הנוכחות של הכיתה (רשימה שגם היום נשמרת ומעודכנת על ידי צ'ומפי, כינוי של Tannenzapf Herbert Victor) היו קיימים שני לייבוביץ', שניהם עם שם פרטי המתחיל בא' (אדריאן וארמנד).

לייבוביץ' אדריאן (שבישראל הפך לאדר דריאן) היה לאורך כל התיכון חבר לכיתה, אפילו כאשר עברנו לתיכון על שם מאתיי באסאראב, שכן לספסל ושכן בשכונה.

עוד בכיתה הראשונה התבלט אדריאן דריאן ככישרון בהרבה תחומים של אנשים מבוגרים (היסטוריה, גיאוגרפיה, קולנוע, אומנות, ציור ועוד), עם זיכרון יוצא מן הכלל אותו לא בזבז יותר מדי לצורך הלימודים. בעיקר התבלט כצייד בלתי נלאה של עננים, על מנת שיהיה לו היכן להניח את הראש. ברגע שתפס ענן, שמר עליו בנחישות ובנאמנות עד רגעו האחרון.

את דרכנו לבית הספר עשינו ברגל כל בוקר יחד עם עוד שלושה חברים מהשכונה (Dudesti, Vitan, Vulturi – שמות של רחובות): Ciuca (Ciobotaru Mircea), Nistor Blum , Silviu Ingel (כוכב הצגת הילדים "גוליבר הקטן" של ליקה גרינברג, מורנו בביה"ס היסודי). בדרך אל בית הספר, בסימן מוסכם מראש, היינו חוברים ועוצרים את אדריאן כעבריין מבוקש על עבירות חמורות, כמו בסרט אמריקאי. אף פעם לא ביררנו מה הייתה העבירה, אבל הטקס נשאר אותו הדבר לאורך השנים. 

דריאן הוכיח את עצמו כקריקטוריסט עבריין מולד. בכדורגל לפעמים כשל, אבל בקריקטורה תמיד הצליח לבעוט. כל הישגיו בקריירה כמעצב תפארה, גרפיקאי ל"מעריב לנוער","את" ועוד  מתקטנים לעומת הקריקטורה הכי קטנה שלו.

בכיתות הראשונות של התיכון שיחקנו כדורגל בהפסקות, גם בשלג ובבוץ. כאשר לא היה כדור, השתמשנו בכל דבר אחר, אפילו בעצמות. באחד מהציורים של דריאן, נראית רגל לא מוכרת הבועטת עצם ישר לחלון של השכנים ושוברת אותו... גווול!. במקרה, הרגל הייתה כמעט תמיד של דריאן.

בגמר התיכון והתחלת לימודיי באקדמיה לתיאטרון וקולנוע, התחלתי לשחק כדורסל בליגה הלאומית הרומנית ומעריציי כינוי אותי באירוניה "המלט". ביום הולדתי, אדריאן צייר לי מתנה, קריקטורה ובה אני לבוש שחורים עם צוורון גולף, מחזיק ביד אחת כדורסל וביד השנייה גולגולת רק שאני שולח אותם הפוך- הכדור לקבר, והגולגולת לסל.

לאורך השנים ביקשתי מדריאן לשחזר את הקריקטורה שהלכה לאיבוד יחד עם העלייה לישראל, אבל הוא לא אהב לחזור על יצירותיו. לעומת זאת, לפני כמה שנים, כאשר קבוצתנו של תלמידי תיכון מיכאל סבסטיאן לשעבר, הגענו לגיל 80, הוא נתן לי קריקטורה ליום הולדתי. בקריקטורה קבוצה של ילדים נצחיים מטפסים על ההר כדי לתקוע דגל עם המספר 80 עליו. בזמן הזה אחד מהקבוצה (אני) דווקא נשאר למרגלות ההר, כאילו מספר זה אינו הולם אותו.

לפני עשר שנים, אחרי שתרגמתי לרומנית את "הנפילה" של אלבר קאמי, לקראת יציאה להצגות ברומניה, באתי לאדריאן לשיכון ל', להשמיע לו את התרגום ולתקן במידת הצורך, לפי הוראותיו.

בשנתיים האחרונות דריאן לא עבד יותר, לא חזר לביתו (כסא הגלגלים שהיה זקוק לו כדי לזוז היה רחב ולא נכנס למעלית). הבית שלו הפך ל"בית בלב" שם נאלץ לעבור דיאליזה 3 פעמים בשבוע.

אפילו בתקופה זו ארגנו לו שתי תערוכות אשר התחברו לתערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון לקריקטורה בחולון, והוכיחו בהצלחה לציבור הישראלי את הרלוונטיות של עבודותיו, כיורש וממשיך טבעי של גדולי הקריקטוריסטים הישראליים זאב ודוש.

הקבר של דריאן, בבית קברות הירקון, הממוקם בין סדרה של קופסאות שיש, נראה כמו רקע של קריקטורה, היכן שאין מקום לפרחים. נותר מקום רק לצער ולהערצה שלאחר המוות על הכישרון שלו; צער והערצה אשר משאירים אותו נוכח בזיכרון של אלה שאהבו והעריצו אותו. 

אדריאן דריאן, תמשיך להתבונן בנו מלמעלה, כדי לתפוס אותנו בקריקטורות הולמות אותן תראה לנו בקרוב ,כאשר נפגש.

בהצלחה ולהתראות.

ניקו ניתאי

חזרה
English
מידע למבקר
ב', ד' 13:00-10:00
ג', ה' 20:00-17:00
שבת 15:00-10:00
א', ו' - המוזיאון סגור
רח' ויצמן 61, חולון
טלפון 03-6ff521849 | פקס 03-6521867
לוח אירועים
חדשות
שישי ושבת בבוקר במוזיאון
סיור מודרך בשעה 11:30 ו- 13:30 ובשעה 12:30 פעילות בהנחיית צוות ההדרכה של המוזיאון.
ניוזלטר
פייסבוק
הקריקטורה היומית
created by created by Cyberserve CYBERSERVE יצירת קשר כל הזכויות שמורות למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס © 2012
דרך הצגת הנתונים באתר, העיצוב וכל המוצג באתר מוגנים בישראל מכוח חוק זכות יוצרים.
אין להעתיק או להפיץ מלל או תמונות מן האתר ללא הסכמה מפורשת בכתב מבעלי האתר.
העובר על החוק יועמד לדין