במוזיאון, אנו נפגשים מידי יום עם קריקטוריסטים ותיקים ויוצרים צעירים. חלוצים שלמדו בבתי ספר לאמנות, בעלי יד קלה, מיומנים במכחול וציפורן, רצינייים מחד, ומלאי רוח ציונית, צינית והומוריסטית מאידך. יוצרים אלה, שפנו אל הקהל באמצעות דפי העיתון, ציירו בדרך כלל קריקטורות קלאסיות – פוליטיות-חברתיות אקטואליות בשחור לבן. הצעירים, גם הם למדו באקדמיה רובם בוגרי המסלול תקשורת חזותית, והם בעלי יד קלה על העכבר, אלופים בפוטושופ, מלאים רוח צינית יותר מציונית, ובעלי הומור שחור פונים אל הקוראים שלהם על הרשת, בבלוגים ובמגזינים וירטואלים. ובכל זאת איכשהו כולם מצליחים לנסח דרך דומה להפליא באופן בו הם מרכיבים משפט חזותי שיש בו התחלה אמצע ופאנץ ליין.
'שלפוחיות' (כך החליטו לקרוא לתערוכה עמוס אלנבוגן וניר מולד למרות מחאות המערכת והנסיונות הבלתי פוסקים לתת לתערוכה שם אחר) היא תערוכה יוצאת דופן מתוך הדור הצעיר. בתהליך ההכרות שלנו לקראת התערוכה למדנו על תהליך העבודה של שניהם. עבודה בשניים דורשת סבלנות, רצון להידברות, סובלנות, הומור עצמי ודבקות, או אולי הידבקות לצורך הזה ליצור בכל מחיר. וכך התגבשה זהותה של התערוכה: דיאלוג חשוף בין שניהם, פרוס אל מול הצופה. פתקים של רעיונות, הערות ניבזיות במייל וסקיצות על גבי סקיצות מחפשות את הדרך להגיע אל הפריים המיוחל.
|
מתוך התערוכה, קריקטורה של ניר מולד ועמוס אלנבוגן
לא תמיד מזדמנת בפנינו האפשרות לחשוף באופן הזה תהליך עבודה של קריקטוריסטים. פתיחתה של 'שלפוחיות' מאפשרת למבקר קרבה אינטימית אל עבודתם של עמוס וניר שהיא אולי היפוכו של דבר – תערוכה של רגעים אישיים דרך עדשת עין הקריקטוריסט. סרט הוידאו המשולב בתערוכה מתעד את תהליך התהוותה ומשמש מעין תערוכה בתוך תערוכה.
|